ההיסטוריה של דרום אפריקה

כיום, דרום אפריקה היא אחת המדינות המפותחות והאהובות ביותר על המטיילים בכל הנוגע ליעדי ספארי באפריקה. השילוב המנצח של ערים תוססות, מטבח עשיר, טבע ונופים בלתי נגמרים וכמובן חופי הים הקסומים, הם שהעניקו לדרום אפריקה את הפופולאריות שלה. אך לא תמיד היה כך הדבר. בעבר, נחשבה דרום אפריקה למדינה מוכת דם ומלחמות, למדינה גזענית המפלה ופוגעת בזכויות אדם וכן למדינה שהוחרמה על ידי שאר מדינות העולם.

דרום אפריקה היא אחת המדינות המיושבות הקדומות ביותר על פני כדור הארץ. ממצאים ארכיאולוגים מצביעים על קיום התיישבות אנושית ראשונה מלפני כמיליון שנה, אשר במהלך השנים התפתחו ויצרו את השבטים האפריקאים באזור.

כאמור, האנושות ביססה עצמה בדרום אפריקה במשך אלפי שנים, אך הסכסוך הגזעי הראשון נבע מעצם הגעתם של ההולנדים הראשונים לאזור כף התקווה הטובה בשנת 1652, אז הקימה "חברת מזרח הודו ההולנדית" תחנת אספקה בקייפטאון, עבור צי הספינות ההולנדיות אשר היו במסעם בין הולנד, לבין שאר האימפריות ההולנדיות באותה תקופה, בדרום מזרח אסיה. 
תחילה, לא היו מעוניינים ההולנדים לכבוש את אדמות אפריקה, אלא רק לספק סחורה ומוצרים לספינות המגיעות לתחנת האספקה. ההולנדים הכריחו את הילידים המקומיים לספק להם את הסחורה (אוכל, חקלאות, בדים, שמנים ועוד) וכאשר המקומיים התנגדו, החלו ההולנדים לגרשם באלימות מהאזור ולהשתלט על כל אזור כף התקווה הטובה. ההולנדים החלו לייצר בעצמם את הסחורה ובנוסף, ייבאו עבדים שחורים משבטים קרובים על מנת שיעבדו עבורם את האדמות שכבשו מתושבי המקום המקוריים. האיכרים ההולנדים, נקראו "בורים" והם היו אנשים קשוחים שהעדיפו את חיי החקלאות וגילוי הארצות ומאסו בחיים העירוניים בהולנד. הבורים החלו להתפשט ולכבוש עוד ועוד שטחים מדרום אפריקה ופעמים רבות נפגשו עם שבטים מקומיים. מפגשים אלו הולידו קרבות אכזריים בין הילידים לבין הבורים ולרוב הילידים היו אלה שאיבדו את חייהם במאות ובאלפים. אך השבטים השחורים החזירו גם הם מלחמה, כאשר השבט הבולט שבהם היה שבט הזולו, אשר היה ידוע כמתנגד הגדול ביותר לבורים ולאדם הלבן, עד כדי כך, שהבורים ניסו לנהל משא ומתן עם שבט הזולו וכשאלו הגיעו לנהל עמם שיחת שלום, הזולו הרגו את כולם. בשנת 1838 פתחו הבורים במתקפה כוללת על שבט הזולו, שידועה בכינוייה "הקרב על נהר הדם", שבט הזולו האדיר כמעט ונמחק כליל ובעקבות כך ההתנגדות השחורה המאורגנת נכחדה ומה שנשאר הפך למלחמת גרילה. הבורים לעומת זאת, התגאו בניצחונם וראו בכך עוד סיבה לנחיתות השחורים והחלו להתפשט במדינה בטענה ש"האל שלח אותם לשלוט ולהיות גזע שליט באפריקה", כולל הקמתה של העיר דרבן (בשנת 1838) שנמצאת במזרח המדינה.

אט אט, התגלו עוד ועוד משאבים טבעיים ומחצבים בדרום אפריקה, דבר שגרר התעניינות מצד הממלכה הבריטית, אשר הגיעה למדינה וייצרה מדינה קטנה בשם "הרפובליקה הדרום אפריקאית", ואילו הבורים קראו למדינתם "מדינת אורנג' החופשית". בשלהי המאה ה-19, החלה בריטניה בניסיונות להשתלט על דרום אפריקה דבר שגרר מספר עימותים צבאיים כנגד הבורים, ובריטניה אף אסרה את העבדות של השחורים במדינה, מה שהצית עוד יותר את המתח באזור. שיא המלחמה התרחש בין השנים 1880-1902 במה שנקרא "מלחמת הבורים הראשונה" ו"מלחמת הבורים השנייה", תוצאות המלחמות היו ניצחון לבריטים, אשר כבשו את המדינה וקראו לה "האיחוד של דרום אפריקה", שהפכה לחלק מחבר העמים הבריטי.

בשנת 1948 עלתה לשלטון "המפלגה הלאומית", אשר הייתה מפלגה ימנית קיצונית והאמינה בדעות של אפליה והפרדה גזעית בין השחורים ללבנים במה שידוע כמשטר ה"אפרטהייד". משטר זה האמין בעליונותו של האדם הלבן (מכל סוג שהוא) על השחורים או על הצבעוניים (תערובת של לבן ושחור או מוצא אחר). הלבנים במדינה באותם שנים היו בנחיתות מספרית ובכל זאת, החלה המפלגה הלאומית ליישם את חוקי האפליה, כגון איסור יחסים רומנטיים בין לבנים לשחורים, איסור על שחורים להשתתף בבחירות, לשבת בקדמת האוטובוס ועוד. פעולות אלו הפכו בהדרגה את דרום אפריקה למנודה בקרב קהילת העמים הבריטי, והמדינה שינתה את שמה ל"רפובליקת דרום אפריקה".

השחורים, אשר היו ללא יכולת השפעה פוליטית, החלו להתאגד במחתרות התנגדות ופתחו בהתמרדות אלימה למשטר, ביניהן ה ANC שבראשה עמד נלסון מנדלה. בעקבות פעילותיו נעצר מנדלה בשנת 1964 ונשלח למאסר עולם בכלא על האי רובן. אירועי "טבח שארפוויל" (1960) בו נרצחו כ69 מפגינים שחורים על ידי משטרת דרום אפריקה, ומהומות "סווטו" (1976) בהן נרצחו למעלה מ-600 מתנגדים שחורים בפעולות דיכוי אכזריות של המשטרה, האירו את עיני הקהילה הבינלאומית למצוקת השחורים במדינה והעולם המערבי החרים בהדרגה את המדינה ואת שלטון האפרטהייד ששרר בה, פעולה שהובילה את דרום אפריקה למצב כלכלי רעוע וניתוק כמעט מוחלט מקשרים דיפלומטים עם מדינות העולם.

בשנת 1989 עלה לשלטון הנשיא פדריק ויליאם דה קלארק וזמן קצר לאחר מכן הכריז על כישלון משטר האפרטהייד ועל ביטולו ובנוסף, הורה לשחרר אחרי 27 שנים בכלא, את נלסון מנדלה. בהדרגה שוחררו כל המגבלות הגזעניות בדרום אפריקה ובשנת 1994 נערכו לראשונה בחירות דמוקרטיות רב-גזעיות (כלומר כולם משתתפים), הזוכה ברוב הקולות היה נלסון מנדלה, שנבחר לנשיא השחור הראשון במדינת דרום אפריקה הדמוקרטית החדשה.

גם כיום, כ-30 שנה אחרי סיום משטר האפרטהייד, המצב בדרום אפריקה רגיש במיוחד. מצד אחד דרום אפריקה היא מדינה מפותחת ובעלת כלכלה חזקה, אך מצד שני לא ניתן להתעלם מהעוני הרב השורר בעיקר בקרב השחורים. מצב שכזה מוביל לשחיתות בממשלה ולפשיעה גבוה יחסית ברחובות. פחות מ-10% מהתושבים הם לבנים, אחוז שהולך ויורד בעקבות עזיבתם של לבנים רבים מחוץ למדינה וכניסתם של שחורים רבים לתוכה. העוני והאויבות רבת השנים בין השחורים ללבנים מובילים למצבים מסוכנים ולא נעימים ברחובות הערים הגדולות, רוב בתי המלון, בתי הלבנים והמשרדים מוקפים חומה גדולה וגדר חשמלית למניעת פריצות. בשנים האחרונות הממשלה עושה הכל כדי למגר תופעות אלו וברוב המקרים, הפשע והעוני אינם מורגשים לתייר המגיע למדינה יפה זו. המדינה שופעת פארקים, נופים מדהימים וכל עוד שומרים על כללי בטיחות בסייסים, אין סיבה שיקרו מצבים לא נעימים.

Click to rate this post!
[Total: 0 Average: 0]
גלילה למעלה